מרק מיסו מסורתי ופרפרים בבטן ביפן

ביקור בארץ השמש העולה - יפן- היה חלום שלי זמן רב מאוד. כך שכשביקרתי לבסוף ביפן הרגשתי באגדה קסומה מעולם אחר ולא הפסקתי להתרגש...ביקרנו ביפן בתקופת חגיגות הסאקורה- פריחת הדובדבן . כ-ל היפנים מחכים בקוצר רוח לחגיגות הסאקורה במהלכן חוגגים היפנים בתקופת האביב את האופי היפה אך בר החלוף של החיים ואת התחדשותם באלפי פסטיבלים שונים ובעשרות נקודות בכל עיר או עיירה, על ידי השתתפות בפיקניקים המוניים תחת עצי הדובדבן (הנקראים אנמי). הייתי שותפה מלאה להתרגשות הלאומית היפנית מהסאקורה והחוויה התרבותית שם הותירה עלי רושם עז שלעולם לא אשכח. אני זוכרת את עצמי עומדת ברחוב עתיק בקיוטו, נרגשת, ליבי הולם בחוזקה, צמרמורת של עונג עוברת בכל גופי חרף הקור העז השורר בחוץ. סתם ערב אחד, ברחוב מקסים מרוצף אבן שבמרכזו תעלת מים עתיקה ולאורכו בתי עץ קטנים, עשרות עצי דובדבן פורחים במלוא הדרם, גדושים פריחה לבנה מדהימה שהותירה אותי חסרת פעימה. שם מול פריחת דובדבן מופלאה ומקסימה ברחובות העתיקים של גיון בקיוטו, חלפה על פני גיישה יפהייפיה, מאופרת בקפידה, שערה מעוצב, לבושה בהידור רב עם חיוך מבוייש, רצה לה לדרכה חוששת שמא אספיק לצלם... לעולם לא אשכח את הרגע. איך עמדתי המומה, נפעמת ומתרגשת מעוצמת המעמד... כזו אני. תרבויות גורמות לי פרפרים בבטן...

ויפן... זו באמת חוויה מעולם אחר. אני מחייכת בכל פעם שאני נזכרת איך נהניתי לישון על רצפת הטאטאמי בבית גאשו זוקורי עתיק באיזור הכפרי השקט שירקאווה-גו שלמרגלות האלפים היפנים. שם הבנתי שלווה אמיתית מהי. בתי הגאשו זוקורי מתאפיינים בגג קש מחודד ומשופע, עמיד ומונע מהשלג להיערם על הגג בחורף הקשה באיזור. בכלל היה ממש כייף לישון בריוקאנים (בתי הארחה יפניים מסורתיים), על פוטונים עבים רכים ונעימים שגולגלו בקפידה בבוקר לארון בפינת החדר על ידי חדרניות חרוצות לבושות קימונו, ולבקר בבתי המרחץ המשותפים (אונסנים) שם רוחצים היפנים בעירום מלא כאילו לא היו בני האומה הסגורה ביותר בעולם... 

והאוכל.. כמה מדהים האוכל.. מגוון עצום של מרקים עשירים וטעימים עם אטריות מכל הסוגים, סובה, אודון, ראמן.. אחחחח..טעים! המאכל הטעים ביותר שאכלנו היה "הובה מיסו" מאכל מקומי שמוגש רק באיזור טקיאמה שמרכז האי המרכזי הונשו ביפן. מדובר במשחת מיסו ביתית שמוגשת על דג, ירק או בשר מונחים על גבי עלה מגנוליה שלם, את העלה ותוכנו מניחים לאידוי על שיצ'ירין (מתקן קרמיקה קטן שבתחתיתו מונחות גחלים) תענוג צרוף שמוגש רק באיזור האלפים היפנים, ואפילו בטוקיו כשחיפשנו מקום שמגיש את המנה הרימו גבה..

אומנם בישול אוכל יפני דורש מיומנות וכישורים מיוחדים, ובוודאי שלא הצלחתי (עדיין) לעלות על מתכון ל"הובה מיסו" (אבל הי, זה קשה! גם

בטוקיו לא הבינו על מה אנחנו מדברים...) אבל מרק מיסו מחמם וטעים יצא לי מוצלח ולא היה כרוך בטרחה רבה כפי שחשבתי...
אז.. ביקור קצר בחנות הטבע השכונתית ויש את כל המצרכים..

מרק מיסו מסורתי
מצרכים (4-6 מנות)
2 כפות אבקת אגדשי 
4 כוסות מים
3 כפות משחת מיסו
2 בצל ירוק חתוך
חצי חבילת טופו טבעי חתוך לקוביות
כוס אצות וואקמה
אופן הכנה

• משרים כוס אצות וואקמה בקערת מים למשך 20 דקות.
• מרתיחים 4 כוסות מים.
• מוסיפים אבקת אגדשי תוך כדי ערבוב ומרתיחים שוב.
• מוסיפים מיסו כף אחר כף תוך כדי ערבוב (לא להרתיח).
• לבשל על אש בינונית כשהסיר מכוסה במשך 10 דקות.
• לסנן את האצות ולהוסיף לסיר.
• להוסיף טופו ובצל ירוק.
• לערבב היטב ולהגיש.

בתאבון!