זכרונות מתוקים מבילוי אורבני בדבלין ומתכון לפאי רועים אירי

לדבלין הגעתי בקיץ (שלנו, זה גם הקיץ שלהם אבל אין שקר גדול מזה, קר שם פחד). ביליתי שם יום לבדי, ונהניתי מכל רגע. מי שעוקב, אולי זוכר, שבקיץ הגשמתי לי חלום ונסעתי לסדנת צילום מזון בצפון אירלנד, עליה ברברתי כאן וכאן, אולם לפני הסדנה, זכיתי לטייל בגפי בדבלין המקסימה.

 יש משהו כל כך מיוחד ומסקרן בלטייל לבד, זה לא קורה אף פעם כשמטיילים בקבוצה או בזוג, היכולת להתבונן בכל דבר מסביב, ולקלוט דרך כל החושים, את נשמת המקום, בכל נשימה נספגת אוירה דרך כל נים ונים בגוף.  כשמטיילים לבד ואין מי לדבר, לקשקש או לחלוק חוויות,כל החושים פשוט מתגייסים לקליטה. בלי טלפון, בלי אינטרנט בוריד. רק אני והמקום. אני מנסה לאמץ את זה גם בארץ. ללכת ברחוב כתיירת בוחנת ולספוג את היום, כאילו לא מדובר בסתם יום חולין וכאילו אני לא בדרך לעבודה. זה כך כך מסקרן, משחרר ועבורי אין יותר חופש מזה. מלהתפעל ממה שקורה מסביב כאילו זו פעם ראשונה. ובמקרה שלי בדבלין, זו אכן היתה. פעם ראשונה וקצרה, אבל קסומה, מעניינת ומכשפת. שוטטות בלי סיבה שהותירה אותי מאושרת. לא ראיתי מוזיאונים, לא ביקרתי ב"אתרי חובה". שוטטתי ברגל, הולכת לי לאיבוד עם מפה. קונה לי איזה גבט'ה אצל איזה איטלקי שמדריך אותי חזרה למלון, מחייכת לעולם.

 באחד השיטוטים התיישבתי בבית קפה חמוד, במרכז טמפל בר, והוקסמתי מצילומי פורטרטים של אנשים מכל העולם שצולמו ב-30 שנים האחרונות על ידי צלם, בעל יד אחת, שבמקרה היה שם. לא רק שהוא נתן לי הדרכה קצרה על המצלמה, אלא שגיליתי שאת מסעו הצילומי הוא התחיל בישראל בשנת 1978, הוא התאהב בירושלים, וחזר ארצה כמה פעמים. נדהמתי לגלות שהוא היה כמה חודשים קודם בקוסקו שבפרו בדיוק באותם שלושה ימים שאני הייתי שם. צירוף מקרים מעניין, שגרם לי לחיוך ענק בלב. כמה הזדמנויות גלומות בעולם הזה... אני מרגישה שאני מאוהבת  במקומות שלא ראיתי ומצפה בכיליון עיניים למקומות שעדיין לא הייתי בהם . ומוסר השכל אנקדוטי- לא כל האירים שונאים אותנו :)

כשחזרתי ארצה, נזכרתי שלא אכלתי בכלל פאי רועים אירי מסורתי. כדי לתקן את העוולה, ביקשתי מתכון לאחד כזה מקורי קאדן, השפית בבית הספר לבישול שאירח אותנו במהלך הסדנא בצפון אירלנד. קיבלתי מתכון נהדר, שעשיתי עליו מעט תיקונים (ספוילר- אני לא אוכלת בטן חזיר! אז.. המתכון עבר שיפוצים בתחום הבשר), ובסופו של דבר התקבלה תוצאה משמחת במיוחד. באותו ערב, היו לי אורחים שומרי כשרות ולכן המרתי את מצרכי הפירה למצרכים פרווה, ויצא מעולה. בכל מקרה, גם הגרסה החלבית מוגשת לכם כאן בהנאה.

פאי רועים
מצרכים ל-6 מנות (מומלץ בתבנית קרמיקה גבוהה בקוטר של 26 לפחות, או תבנית פאי גבוהה בקוטר 28)

לשכבת בשר
4 כפות שמן זית
1 בצל גדול קצוץ
1 בצל ירוק קצוץ
1 שן שום קלופה וקצוצה
2 גזרים שטופים קלופים וקצוצים
1 עלה סלרי חתוך
1 עלה דפנה
עלים מ-2-3 ענפי טימין
2 כפות פטרוזיליה טרייה קצוצה
600 גרם בקר טחון/טלה טחון
1 כף קמח
4 כפות קטשופ
2 כפות רוטב ווסטרשייר 
מלח, פלפל שחור גרוס

לפירה
800 גרם תפוחי אדמה קלופים
50 גרם חמאה/ 4 כפות שמן זית (לגרסה פרווה)
150 מ"ל חלב/ ציר עוף (לגרסה פרווה)
1/2 כפית אגוז מוסקט

אופן הכנה

• מחממים שמן במחבת גדולה. מטגנים בצל ובצל ירוק עד להזהבה. מוסיפים שום ומערבבים 1-2 דקות.. מוסיפים סלרי, גזר, עלה דפנה ומערבבים 1-2 דקות.  מעבירים לקערה גדולה ומניחים בצד.
• מוספים מעט שמן למחבת, מטגנים את הבשר הטחון עם טימין, כמה דקות עד שהוא משנה צבעו. להוסיף מלח, פלפל שחור וקמח. להוסיף רוטב ווסטרשייר וקטשופ ולערבב יחד מספר דקות. 
• תוסיפו את הירקות לבשר, תנמיכו את האש, ותבשלו כ-15 דקות תוך ערבוב מידי פעם.
• בינתיים מכינים את הפירה: קולפים תפוחי אדמה. חותכים לריבועים. מכניסים לסיר ומכסים במים. מביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומבשלים את תפוחי האדמה עד לריכוך בסיר מלא מים כ-15 דקות.
• לחלופין, מכניסים תפוחי אדמה שלמים לא קלופים לשקית ניילון של סופר. קושרים את השקית, מכניסים למיקרו ל-10 דקות. מוציאים ובודקים את הם מוכנים. אם לא, חוזרים על הפעולה לעוד 5 דקות על פעם עד לריכוך. ברור שפחות בריא, אבל זריז.
• כשתפוחי האדמה רכים, מועכים אותם במזלג, מוסיפים חלב או ציר וחמאה או שמן ואגוז מוסקט. מערבבים היטב. מתבלים היטב במלח ופלפל שחור.
• מרכיבים את הפאי: מסדרים את שכבת הבשר בתבנית פאי . מעליה מורחים את הפירה.
• מכניסים לתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות למשך כ-30 דקות עד שתפוחי האדמה מקבלים שכבת קרסט מסביב והרוטב מבעבע מבין תפוחי האדמה.
• מחלקים לצלחות ואוכלים חם ומיד.

אירלנד חלק ב': לצלם ולאהוב ומתכון לטארט עגבניות עם קלתית מושלמת

כפי שסיפרתי בחלק א' של הפוסט, חזרתי לפני שבועיים מחוויה מופלאה בסדנת צילום מזון שנערכה  בבית הספר לבישול Belle Isle Cookery School במחוז Fermanagh שבצפון אירלנד בהנחיית הלן דג'רדין הצלמת הנהדרת בעלת הבלוג המקסים Tartelette. בשנים האחרונות סדנאות צילום מזון הן מאוד פופולריות בארץ ובעולם. במהלך השיטוטים הקבועים שלי בבלוגים מכל העולם, אני נתקלת מדי מספר שבועות בסדנה כזו או אחרת והרבה זמן חלמתי לעשות אחת באיזו פינה בעולם ולשלב את שלושת האהבות שלי- טיול צילום ואוכל. כשקראתי בבלוג Tartelette שהלן מגיעה מארה"ב בפעם הראשונה להדריך סדנת צילום באירלנד, היה לי ברור. אני שם. הן לאור העובדה שזו הזדמנות פז ללמוד מהלן (שאני ממש אבל ממש מעריצה את עבודתה), והן מאחר שהסדנה נערכה במיקום חלומי בצפון אירלנד, באופן שאפשר לי לבקר בחלק הזה של העולם שמעולם לא הייתי בו קודם.
מעבר לכך שהסדנאות הן כייף לא נורמלי, והמפגש עם אנשים מכל העולם הוא מדהים ומסקרן, אני סבורה שניתן ללמוד מהן המון. הן נותנות כלים לעבודה בשטח ולצילום עצמאי, וכל צלם מביא איתו את ההרגלים, הטיפים והשיטות שלו, כך שהלימוד בלתי נגמר וההשראה שמקבלים בסדנאות (גם בארץ) היא נפלאה. 

המשתתפות היו 11 בנות מכל העולם, שכולן חולקות את אותה אהבה לאוכל ולצילום מזון. עבורי, המפגש עם בנות מתרבויות ומקומות שונים היה מקסים והחיבור היה הרמוני ונעים. צחקנו, שוחחנו, צילמנו, דיברנו וכן גם למדנו צילום מהלן ואכלנו המון. השילוב בין הנוף האירי המרגיע והיפהפה, האוכל הטעים וההתעסקות עם צילום מזון,  היה מדהים, והמפגש עם הקבוצה המגוונת והמעניינת הזו, היה כל כך נפלא באופן שתיבל את החוויה בפן בינלאומי מסקרן נוסף.

כאמור היינו 11 בנות מכל העולם. היו שם:
ליאונה מדבלין, קונדיטורית.
גריינה מדבלין, שעובדת ב- IBM ואוהבת לבשל.
ויקטוריה מדבלין,  שמתעסקת בתחום הצילום.
אגנס מאירלנד, סטייליסטית ומרצה. אתם יכולים להתרשם מחוויותיה מהסדנה בבלוג שלה.
דונה מאוסטרליה (שגרה היום בדובאי) , שהגיעה לקבל השראה וללמוד.
פניליה מדנמרק, ארט דירקטורית. אתם מוזמנים להתרשם מהבלוג מהדהים שלה.
סנדרין, מצרפת (שגרה היום בקפריסין), בשלנית. 
יושי מיפן (שגרה היום בוינה), אם בא לכם לקרוא קצת ביפנית ולעקוב אחרי חוויות שלה מוינה, אתם מוזמנים לבלוג שלה.
סימון מהולנד, צלמת מזון. אתם מוזמנים להתרשם מהחוויות שלה מהסדנה בבלוג מהקסים שלה.
ואליזבת מסן פרנסיסקו, שאוהבת לבשל ולצלם. היא התחילה לפרסם חלק מהחוויות שלה מהטיול באירלנד בבלוג.

 ואני הקטנה. 

איזו קבוצה מגניבה...

והיתה כמובן הלן שהנחתה את הסדנה. היא הגיעה עם בעלה הנחמד, שהוא פרופסור באוניברסיטה וצלם בעברו, שהצטרף אלינו בארוחות הרבות שנערכו בבית הספר לבישול ואף תיעד חלק מהסשנים.
הלן התגלתה כאישה מקסימה- צנועה, כנה, מקצועית,  ומעוררת המון השראה ששיתפה אותנו בחוויה האישית שלה ובסיפור ההצלחה המדהים שלה בכנות ובפתיחות מרגשת ונוגעת ללב.
אף על פי שהידע שלנו בצילום היה ברמות שונות, חלק מתחילות לחלוטין, חלק בעלות ידע מוקדם וסימון (מהולנד) שהיא צלמת מזון מקצועית, בכל זאת, כולנו נהנינו, קיבלנו השראה ולמדנו המון.

הסדנה נערכה על פני שלושה ימים אינסיביים וחלומיים. ביום ההגעה לטירה נפגשנו כולנו להיכרות "קצרה" שנמשכה מאחר הצהרים אל תוך הלילה, ומצאנו את עצמנו חולקות סיפורים, משתפות וצוחקות.. יין לא היה חסר שם. ביום הראשון למדנו המון מהרצאות פרונטליות של הלן שנערכו בין שני סשנים של צילום. צילמנו מנות נהדרות שהכינה לנו קורי מבית הספר לבישול, מאפים, פירות גבינות, נקניקים וירקות נהדרים, תוצרת טרייה ומשובחת שנקטפה מבעוד מועד מהגינה האורגנית. פשוט מקסים.

ביום השני, נערכה סנדת בישול של טארטים. הכנו קלתית מושלמת לטראט, צילמנו, השתעשענו ולאחר מכן גם ערכנו פיקניק חמוד בחצר הטירה שצמודה לבית הספר לבישול על גדת אגם מול נוף מעלף ופריחה נהדרת.
בהמשך היום, הלן ערכה סימולציה והראתה לנו את שיטת העבודה שלה בעיצוב מנות לצילומים, בחירת רקעים, תאורה וזוויות, ולאחר מכן נפגשנו לארוחת ערב שנמשכה על פני שעות לצד יין שזרם בכמויות אדירות.

ביום השלישי יצאנו לטיול מקסים בטירה מהמאה ה-18 שנמצאת באיזור, ערכנו פיקניק בחצר הטירה וחזרנו לצפות במצגת של תמונות נבחרות שכל אחת מאיתנו שלחה להלן בבוקר. בארוחת הערב המסכמת שנערכה על פני כמה שעות, מלווה בכמויות אדירות של אוכל משובח ויין טוב, סיכמנו להפגש שוב בשנה הבאה בצרפת..

 סנדוויץ לפיקניק וירקות מהגינה...

כאמור, ביום השני נערכה סדנת אפיית קישים עם קלתית שהלן מכנה "מושלמת" לפי מתכון  מספר הבישול Holly Hellicks Tart Love של Holly Hellicks. המתכון שונה מאוד מהמתכון הקבוע שלי לבצק פריך והוא ללא ביצים, אך יוצא נהדר ונוח לעבודה. אז הכנו בצק, לשנו השתעשענו וצילמנו. כל אחת מילאה את הקיש במלית שהיא אוהבת מבין המון חומרי גלם נהדרים שסיפקו לנו, ואחרי שהקישים היו מוכנים, עשינו סשן צילומים כייפי במיוחד ושברנו את הכלל הראשון שמלמדים אותנו כילדים: לא לשחק עם האוכל. שיחקנו עם האוכל והרבה. בהמשך גם אכלנו אותם כמובן....

אני אחזור על כלל שכבר ציינתי במספר פוסטים בעבר- על מנת שהקלתית תצליח חשוב מאוד שהחמאה תהיה קרה מאוד. תוציאו אותה מהמקרר מיד לפני ההכנה. כך, גם עדיף להשתמש במים קרים מאוד מהמקרר (עם קרח אם יש). בנוסף, עדיף להתעסק עם הבצק כמה שפחות. ללוש רק שמתקבל בצק אחיד ולא יותר (על מנת שלא יתקשה והפריכות תפגם).

קיש עגבניות וחצילים 

מצרכים לתבנית בקוטר23- 24 ס"מ או ל-4-6 תבניות קטנות בקוטר 10 ס"מ

לבצק לפי מתכון  מספר הבישול Holly Hellicks Tart Love של Holly Hellicks

1 ורבע כוסות קמח

100 גרם חמאה קרה 

חצי כפית מלח

כף מי קרח

למלית
15 עגבניות שרי חתוכות
חציל בינוני חתוך לקוביות
150 גרם גבינה בולגרית 5% או פטה חתוכות לקוביות
100 גרם מוצרלה מגוררת (לא חובה)
מעט שמן זית
פלפל שחור

לרויאל
3/4 כוס חלב
2 ביצים

עלים מ- 4 ענפי בזיליקום קצוצים או מ-10 ענפי פטרוזיליה
כף עד 2 ריקוטה (לא חובה)

להגשה: לא חובה- עירית קצוצה

אופן הכנה

• מחממים תנור ל-200 מעלות. חותכים את החציל לקוביות. מניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה מתבלים במלח, פלפל ומפזרים שמן זית, מכניסים לתנור עד להזהבה וריכוך (כ-15 דקות). מצננים.
• מכינים את הבצק: מכניסים לקערה את הקמח ומוסיפים חמאה. מפוררים את החמאה בידיים עד שמקבלים  תערובת פירורית. אם נוצרים גושים, מכניסים למקרר למשך כמה דקות, מוציאים, וממשיכים לפורר עד שמתקבלת תערובת פירורית.
• מוסיפים כף מי קרח ולשים לבצק אחיד.
• עוטפים בניילון ומכניסים למקרר לכחצי שעה.
• בינתיים מכינים את המלית: חותכים עגבניות לחצאים.
• קוצצים בזיליקום או פטרוזיליה. מכניסים לקערה את חומרי הרויאל ומערבבים היטב.
• מוציאים את הבצק מהמקרר. יוצרים כדור עגול. על מנת  לסדר את הבצק בתבנית באופן מושלם אני מציעה לרדד את הבצק על נייר אפייה לעיגול בקוטר שגדול מהתבנית בכ-2 ס" ובעובי של כחצי ס"מ, ולהפוך את נייר האפייה עם הבצק על גבי התבנית (כך שהצד של הבצק נצמד לתבנית והנייר אפייה למעלה). מצמידים את הבצק לתבנית (מסירים את נייר האפייה וזורקים). מסדרים את השוליים כך שהבצק יכסה את כל שולי התבנית.
• יש אופציה לעצלנים שאני משתמשת בה המון- בלי מערוך ורידודים - פשוט מסדרים בעזרת הידיים את הבצק בתבנית ולוחצים עד שהוא מכסה את כל התבנית. זה עובד טוב בעיקר בתבניות קטנות (גם בגדולות אם אתם מיומנים).
• מניחים בתוך הקלתית את קוביות החציל, בולגרית ומסדרים מעל עגבניות.
• שופכים מעל את הרויאל.
• מכניסים לתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות למשך כחצי שעה עד להזהבה.
• מגישים חם. אפשר לשמור במקרר כ-3 ימים ולחמם בתנור.
• אפשר להקפיא לתקופה של כשבועיים ולחמם בתנור זה יוצא נפלא.

אירלנד חלק א': חלום בירוק ולבן ומתכון לסקונס אירי

לפני שבועיים חזרתי מסדנת צילום מזון שנערכה באירלנד על ידי הלן דרג'דין הצלמת הנהדרת מהבלוג המקסים Tartelette . המסע היה לא פחות מקסום. בכל רחבי אירלנד פרוסים מרחבים עצומים ירוקים ומרגיעים מנוקדים בכבשים לבנות. במחוז האגמים  Fermanagh שבצפון אירלנד, שם נערכה הסדנה, פזורים איים איים של אגמים בהם נחות באופן פסטורלי ומקסים סירות לבנות, והכל טבול בפריחה נהדרת. כל הטוב הזה גרם לי לנשום עמוק ולרווחה ולהנות מקילומטרים של טבע יפה ומרגיע. 

הסדנה נערכה בבית הספר לבישול Belle Isle Cookery School בצפון אירלנד. אכלנו אוכל נפלא שבושל מתוצרת טרייה ומשובחת מגינת הירק האורגנית שנמצאת במקום, צפינו בשפיות קוטפות תבלינים, פירות ופרחים שנרקחו  למנות נהדרות, והרחנו את הבישולים המגרים תוך כדי שיעורי הצילום שנערכו בחדר הסמוך. ספגנו את הנוף האינסופי ואת האוירה המיוחדת והכפרית ולנו בבתי אבן מהממים.

זו היתה התגשמות של חלום. לנסוע לבד לארץ זרה ורחוקה. רק אני והמצלמה. לשוטט לי ברחובות דבלין הציורית, לשבת בבתי קפה ולצלם. לנסוע שעות באוטובוס בנוף אגדי ויפה, להגיע לאזור כפרי, ספר מוחלט,  בו הכבשים רועות בחדווה ובחופשיות והכל מתנהל על מי מנוחות. בנוסף, חווית הלימוד של סודות הצילום המקצועי מצלמת נפלאה יחד עם בנות מכל העולם, יצרה אצלי פשוט שימחה צרופה. החלטתי לפני זמן מה, שחשוב לי להגשים חלומות. כאן ועכשיו בגלגול הזה. לרקום לי חלומות ברי השגה, לטווחים קצרים ולגרום לזה לקרות, כחלק מתהליך נפלא שאני עומלת עליו כבר כמה שנים, למצוא את דרכי הטובה בעולם הזה, ללמוד להתפעל מהדברים הפשוטים ולקבל השראה מפינות שונות בעולם. למצוא שקט נעים. ואכן, במהלך המסע הזה, הרגשתי בגוף ובלב שקט שלווה ונינוחות שלא הרגשתי כבר כמה  זמן. 

והצלחתי להתפעל מהכל. מהכבשים, מהדומדמניות בגינה אדומות ולבנות (נדירות ויפות) כמויות של דומדמניות שאוהבות את מזג האויר הקריר, פרות במרעה, פרחים צבעוניים, טירות ומבנים ציוריים. כל פינה נראתה לי כלקוחה מאגדה. נחמד היה לי לארוז מעיל כובע צעיף ומטרייה בחום הכבד של יולי בארצנו, ועוד יותר היה נעים להשתמש בהם באירלנד, כאילו נסעתי לעולם אחר.
והשיעור החשוב שלי מהמסע: חלומות מתגשמים... ואני כבר לא יכולה לחכות להגשים חלומות חדשים...

בית האבן שישנתי בו (מימין מעל הכבשה), גינת הירק, ודומדמניות.

ביום הראשון של הסדנה צילמנו (ונשנשנו) סקונס אירי שהכינה קורי קאדן (שפית צעירה ומוכשרת שמנהלת את המקום). הסקונס הן לחמניות איריות- בריטיות רכות ונימוחות, טעימות ונפלאות. האירים אוכלים אותן לצד ריבת פירות יער או תותים ושמנת. מבחינתי סקונס אירי עם שמנת או יוגורט וריבה עם מעט פירות יער (שעדיין אפשר להשיג אצלנו בשווקים בעונה הזו) זה תענוג אמיתי, שיש בו איזו אלגנטיות אירית-בריטית רומנטית. גילוי נאות- אני אוהבת לאכול סקונס גם עם נוטלה ויוגורט- שילוב מנצח עבורי .. 
המתכון הזה מעולה וקל להכנה. ניסיתי בבית את המתכון שקורי נתנה לי, מספר פעמים מאז שחזרתי, והטמעתי בו מעט שינויים בכמויות החומרים שנדרשו ככל הנראה בשל השוני בין הקמח והחלב שלנו בארץ מזה שבאירלנד, וחום התנור שהיה גבוה מידי. את הסקונס חובה לאכול חם. הכי טוב ממש כשיוצא מהתנור, אבל גם יום אחרי אפשר לחמם במיקרו או בתנור וזה נ ה ד ר. בקיצור, תכינו בבית. זה טעים.

סקונס אירי של קורי קאדן מ-BelleIsle Cookert School עם שינויים שלי
מצרכים לכ-10-12 סקונס
3 כוסות קמח (450 גרם קמח)
שקית אבקת אפייה
1 כפית מלח
115 גרם חמאה רכה
50 גרם סוכר
2 ביצים
2 כפות יוגורט טבעי 
כ- חצי כוס ריוויון, או חלב או יוגורט עיזים נוזלי

אופן הכנה

• לחמם תנור ל-200 מעלות.
• להכניס לקערה גדולה קמח, אבקת אפייה ומלח ולערבב.
• פוררו פנימה את החמאה בידיים עד שמתקבלת תערובת פירורית.
• ערבבו פנימה את הסוכר בעזרת כף.
• בכוס מדידה גדולה נפרדת ערבבו את הביצים, תוסיפו 2 כפות יוגורט, ומלאו בריוויון (או יוגורט עיזים נוזלי או חלב) עד שמגיע ל-300 מ"ל.
• תוסיפו את תערובת הביצים והחלב לתערובת החמאה והקמח ולושו עד ידיים מקומחות עד שמתקבל בצק חלק. הבצק יוצא מאוד דביק ולכן תוסיפו בעת הלישה עוד קמח עד שמתקבל בצק רך ונעים לעבודה (עוד כחצי עד כוס קמח).
• על משטח מקומח רדדו את הבצק לבצק בעובי של כ-2 - 3 ס"מ.
• חתכו עם חותכן בקוטר 5 ס"מ או בעזרת כוס 12-10 עיגולים.
• סדרו את הסקונס החתוכים בתבנית מרופדת בנייר אפייה.
• אפו במשך 15- 20 דקות עד שהסקונס מזהיבים.
• הגישו את הסקונס עם ריבה, שמנת או יוגורט ופירות יער.

וזו התוצאה שלי שצולמה כבר בבית...

יפן שלי ומתכון לקציצות שרימפס בקרם מנגו וקוקוס

הטיול שלנו ליפן היה הפעם הראשונה שביקרתי במזרח הרחוק. תרבויות המזרח הרחוק סיקרנו והקסימו אותי, והביקור ביפן עלה על כל דימיון. יפן שונה מאוד מהמדינות המקיפות אותה בהיותה מודרנית, מתקדמת ונקייה מאוד, תוך שהיא משאירה את שכנותיה רחוק מאחור. הדבר הבולט ביותר בביקור ביפן הוא המעבר לעולם אחר. מודרני כמו שלנו, מתקדם אפילו יותר, רכבות שנוסעות במהירות של 360 קמ"ש שמדייקות לפי שנייה, מושבי אסלות דיגיטליים, מקדשים שבתוכם יש פלזמות מהם נשקפים כוהנים שמדברים למאמינים וביניהם אנשי עסקים לבושי חליפות. ההרגשה שלי היתה כאילו הם כולם חייזרים ואנחנו עברנו מימד לעולם מקביל, כל כך מסקרן ומדהים, שלא רציתי לעצום עין לרגע, כדי לא לפספס דבר.

 

מאחר שמטבעי אני מתעניינת בעיקר בתרבויות ואנשים, הדהימה אותי התהום הפעורה בין טוקיו המודרנית הבועטת והמגניבה לעומת קיוטו המסורתית והשלווה. בטוקיו נתקלתי בעשרות צעירים יפנים בעלי תסרוקות מוזרות, נערות לבושות בסטייל, גאדג'טים למכביר ואורות צבעוניים בכל מקום. הרגשתי כאילו טוקיו בלעה את מנהטן ושיכפלה את טיים סקוור בכל רחבי העיר. הכל גדול, צבעוני ומדוייק.לעומת זאת, בקיוטו זכיתי להתבונן במסורת יפנית במלוא הדרה. פסטיבל שנערך במקדש לכבוד דרקון קדוש, מאות מאמינים לבושי קימונו חוגגים את בוא האביב, אוכלים לחמניות באן ושותים סאקה, מקדשים עתיקים וגיישות  (שהיה לי מזל לראות!!) ברחובות שכונת גיון המקסימה. 

הדבר שהכי הקסים אותי הוא השוני בין התרבות היפנית העכשווית לבין התרבות הישראלית המוכרת. היפנים כל כך מנומסים, שזה מדהים. ברמה הבסיסית והפשוטה ביותר, הנימוס משתקף במילת הפרידה הרשמית הנהוגה שהיא "אריגטו גוזיימוס" שמשמעה "תודה רבה" המלווה בקידה קטנה. כל רכישה בסופר מלווה בקידה כלפי המוכר/ת, ומילות התודה "אריטו גוזיימוס". כמה יפה. כמה מנומס וסבלני. זר לא יעז לזרז אותך גם אם אתה עומד בדרכו במרכז מדרגות נעות. אפילו הנסיעה ברכבת זימנה לי חוויה מתרבות אחרת, שכן במשך שעות ארוכות אף אחד בקרון עמוס באנשים לא העז לדבר (בוודאי שלא בטלפון, הדבר אסור). שקט מופתי במשך שעות נסיעה ארוכות הבהיר לי עד כמה אנחנו שונים מהם (כל מי שנסע ברכבת ישראל יודע היטב על מה אני מדברת, איחורים הם דבר שבשגרה, רעש בלתי פסוק החל משיחות חולין של היושב לצדך, וכלה במוזיקה שבוקעת מטלפונים סלולריים של שכנייך לקרון). מעבר לדיוק ולנימוס מדובר בתרבות דתית, וראיתי הרבה אנשי עסקים לבושי חליפות מבקרים בבקרים במקדשים. לכאורה עולם כל כך דומה לעולמנו, רכבות, מסחר, עבודה, קפה, מסעדות, הכל מודרני ועכשווי, ויחד עם זאת כל כך שונה ורחוק מאיתנו, עד כי לא יכולתי להאמין ששני העולמות קיימים במקביל. כמה מקסים היה לי להיכנס לעולם אחר, שונה ומדהים, בו הכל חדש, לא מוכר, מסקרן ומדהים.

ומעל הכל (ואולי זה יסגיר את היותי גרגרנית קטנה) אני הכי מתגעגעת לאוכל. אוכל יפני מסורתי שכולל מרק מיסו לארוחת בוקר לצד אורז וירקות כבושים, ירקות בטמפורה, ומלא מרקים שונים ואיטריות מכל מיני מרכיבים וסוגים וטופו ממש טעים ונימוח.

אני מתגעגעת ליפן ויודעת שעוד אחזור לצפות בעונת השלכת (שאומרים שהי מקסימה אפילו יותר מעונת פריחת הדובדבן, במהלכה ביקרתי ביפן). ובינתיים, אני חולמת על אנשים מעולם רחוק, שחיים את חייהם בדייקנות בעולם אחר שכל כך דומה לעולם שלנו ויחד עם זאת שונה לחלוטין....

לזכר ימים יפים וזכרונות מתוקים מאסיה, הכנתי מנה אסייתית, שהיא אומנם לא יפנית בכלל, אבל היא מעוררת בי הרגשה של חופש, רעננות והתרגשות.

הכל התחיל מהרעיון להכין קציצות שרימפס. קרם מנגו וקוקוס איכשהו עלה בדימיוני כמצע נעים עליו ינוחו קציצות פריכות ונימוחות.

הכנת השרימפס הטרי כרוכה בעבודה רבה, החל בשטיפה וקילוף השרימפס, המשך בניקוי חוט השדרה (חורצים בסכים את החלק העליון של השרימפס לאורכו ומחלצים את החוט בשלמותו), וכלה בחיתוך השרימפס לחתיכות קטנות בסכין חדה. למרות זאת, אני סבורה שהתוצאה שווה את המאמץ, ואני מעדיפה לאכול שרימפס טרי מאשר חומר גלם שהיה קפוא שנה. יחד עם זאת, למי שהתעסקות עם שרימפס מרתיעה אותו, יכול לקנות שרימפס קפוא ונקי ופשוט להפשיר לשטוף ולקצוץ.
המנה נהדרת כמנה ראשונה או כמנה עיקרית לצד אורז. איך שמתחשק, זה נפלא.

קציצות שרימפס בקרם מנגו וקוקוס

מצרכים לכ-15 קציצות בינוניות

לקציצות

500 גרם שרימפס טרי קלוף

רבע כוס כוסברה קצוצה

2 בצל ירוק קצוץ

3 שיני שום מגוררות

2 ס"מ שורש ג'ינג'ר טרי, קלוף ומגורר

כף גדושה חמאה בוטנים

1 כף רוטב סויה

1 ביצה

רבע כוס פירורי לחם

מלח, פלפל שחור גרוס

כף לימון

לטיגון: שמן קנולה

לקרם מנגו וקוקוס

2 מנגו

שליש פחית קרם קוקוס (לא חלב קוקוס שהוא נוזלי יותר)

פלפל צ'ילי שלם קצוץ

רבע כוס כוסברה קצוצה

2 ס"מ ג'ינג'ר טרי קלוף ומגורר דק דק בפומפיה (בלי הסיבים)

2 שיני שום קצוצות

מלח, פלפל שחור

כמה טיפות טבסקו

אופן הכנה:

• מכינים את הקרם מנגו-קוקוס: קולפים מנגו ומכניסים לסיר קטן. מוסיפים צ'ילי קצוץ, ג'ינג'ר מגורר, שום קצוץ ותבלינים. טוחנים בבלנדר מוט (או בבלנדר רגיל ואז מעבירים לסיר קטן). מוסיפים כוסברה קצוצה וקרם קוקוס. מערבבים על אש בינונית, מביאים לרתיחה ומסירים מהאש. מניחים בצד עד שהקציצות מוכנות.
• מכינים את הקציצות: מנקים היטב את השרימפס הטרי. קולפים, מנקים את חוט השדרה וקוצצים.
• מכניסים לקערה את כל חומרי הקציצות ומערבבים. אם העיסה רטובה מדי, אפשר להוסיף עוד מעט פירורי לחם.
• מכינים קציצות בידיים רטובות. מחממים שמן קנולה בגובה של 5 ס"מ במחבת (השמן צריך להגיע לחצי מגובה הקציצות).
• מטגנים את הקציצות כדקה מכל צד עד שמתחילות להזהיב. מסירים מהאש ומניחים בצלחת מרופדת בנייר סופג.
• מרכיבים את המנה: מניחים מעט קרם מנגו וקוקוס בצלחת ועליו מניחים קציצות. מגישים מיד.
• אם נשארו קציצות אפשר לשמור במקרר (קציצות בכלי אטום וקרם מנגו קוקוס בנפרד) ולחמם במיקרו יום אחרי (אבל אין כמו קציצות שמגישים מיד. החימום במיקרו פוגם מעט בטעם).

התמונות מיפן שמופיעות בפוסט הזה, שכל כך קרוב לליבי, צולמו במהלך הטיול לסירוגין על ידי ועל ידי עומר.