דים סאם בתרגום מילולי זה "נגיעות קטנות בלב". כמה רומנטי... ולמעשה, בלי יומרנות, ממש כך הרגשתי כשהגעתי לחבל יונאן בדרום מערב סין וליתר דיוק לאזור ליג'יאנג מקום מושבם של בני מיעוט הנאשי ובנות המוסו. בסין ישנן 56 קבוצות אתניות שונות, כאשר למעלה מ-90% מהסינים הם בני האן, ויתר אוכלוסיה מורכבת מ-55 קבוצות של בני מיעוטים שונים. בני הנאשי הם מיעוט מקסים. הקהילה מונה כ- 250,000 אנשים, והם עדיין מנהלים אורח חיים מסורתי, מעבדים את האדמה וחיים חיים פשוטים ושלווים בהרים של מחוז יונאן. המיוחד בבני הנאשי הוא שהם ניהלו עד לאחרונה תרבות מטריארכלית מדהימה, במסגרתה הנשים הן נשים חזקות, דומיננטיות, מפרנסות, מתקצבות את הבעלים בדמי כיס ושולטות בעניינים. בסין יש קבוצה מטריארכלית מרתקת נוספת -בני המוסו אשר נחשבים בעיני השלטונות בסין תת קבוצה של בני הנאשי (ככל הנראה בשל טעות היסטורית, אבל למעשה המנהגים ואורח החיים שלהם שונה). בני המוסו עדיין מקיימים תרבות מטריארכלית מיוחדת במינה שהיא לדעתי אחת התרבויות המרתקות ביותר בעולם. בנות המוסו לעולם לא מתחתנות (!!!) יש להן ילדים ממאהבים שונים על פי בחירתן, הגברים הבוגרים עובדים במשק של אימם ובלילות הולכים למאהבות שלהם, והולדת בנות זו ברכה גדולה מאחר שבדרך זו גדל השבט המשפחתי. מה שאותי הדהים הוא הפרדוקס הבלתי נתפס, שדווקא בסין, שם בשנות ה-50 להיוולד בת היה גרוע יותר מלהיוולד כלב, דווקא בעולם כזה, התקיימה במשך דורות תרבות מטריארכלית מקסימה שאין כדוגמתה. תרבות מרשימה יחודית ומיוחדת, שמגלמת כוח נשי טהור, עולם קסום בו הנשים אחראיות לעצמן, עובדות בשדה, מפרנסות את משפחתן, והירושה עוברת מאם לבת. איזה עולם חלומי. איזה נשים חזקות, ומעוררות השראה. בסין פגשתי פסיפס אנושי ותרבותי מרתק, ססגוני, מרגש, מעניין ומקסים. מגוון של תרבויות בני מיעוטים שונות, שלכל אחת המאפיינים, המנהגים, והמאכלים שלה... נהניתי כל כך לטעום את המטעמים המקומיים של בני התרבויות השונות, לשאוף את האוויר הצלול למרגלות ההימלאיה באזור שנגרילה שנחשבת העייריה הטיבטית הראשונה לפני גבול טיבט, להריח את הריחות והניחוחות ולצלם אינסוף תמונות שמעוררות בי גם עכשיו זיכרונות מתוקים מאווירה מיסטית שלווה במיוחד, מיוחדת ומרגשת, כי זה כבר לא סוד הרי ... תרבויות לא מפסיקות לרגש אותי... ויעיד על כך עומר שנאלץ לגרור אותי לרכב בשוק בכפר לוואופן בדרך לשנגרילה, שם נתקפתי התרגשות כל כך גדולה שלא הפסקתי לצלם את המקומיים חרף סימני חוסר הנוחות הברורים שהפגינו, עד שכאמור נגררתי בעל כורחי לרכב (מה שהציל אותי כנראה מזעם המונים...). ואם כבר בתרבויות מטריארכליות עסקינן, אז זה המקום לציין שגם בטיבט (הגובלת במחוז יונאן) ישנן עד היום כ-15 משפחות בהן הנשים מתחתנות עם מספר גברים, שזו כמובן עוד סוג של מטריארכליות ראוייה להערצה...
וכמובן האוכל... האוכל במיזרח אהוב עלי במיוחד, אני אוהבת את התבלינים, הריחות, הטעמים ושיטות הבישול הבריאות במיוחד (אידוי, בישול ארוך, ירקות מבושלים...) ובסין המגוון התרבותי הססגוני והמיוחד יצר מינים רבים של מטבחים טעימים, צבעוניים ומענגים.
בישול אסייתי בכלל ודים סאם בפרט, מעלים חששות ברורים אצל כל בשלן ביתי... מהצד המשימה נראית קשה אבל... ביקור בחנות אסייתית קרובה לביתכם, רכישת סל אידוי זול ואתם מסודרים...ולא, זה לא קשה כמו שזה נראה.. אז קדימה, להפשיל שרוולים ולהכין דים סאם! אנחנו השקענו בהכנה כשעה וחצי במהלכן המטבח וחלק מפינת האוכל הולאמו לצורך "חמל דים סאם". השתמשנו במכונת פסטה על מנת שהבצק יצא דק ככל האפשר (אך ניתן להכין דים סאם גם ע"י רידוד הבצק דק דק במערוך). יצא מעולה- מומלץ לנסות בבית... במיוחד כשאין כמעט מסעדות בארץ שמגישות דים סאם כהלכתו...
בת נאשי עובדת בשדה בכפר דונגבה |
מימין למעלה בכיוון השעון: בת באי בתלבושת מסורתית, אישה טיבטית, בת מוסו בתלבושת מסורתית, נזיר בודהיסטי צעיר, אישה טיבטית מבוגרת, אישה מבני מיעוט היי בביתה.
בת מיאו בטרסות האורז בלונגשאן |
בת נאשי בליג'יאנג |
אני בעד העצמת הנשים והאדרתן. מלשון האדירה ולא הדרה.
השבמחקגם הדת שלנו ומקורותיה מודעת לכוחה של האשה המעגל המשפחתי ואף במעגל החיצוני וחבל שלא די מודעים לכך
מת על דים סאם. הקרפלך של המזרח.
שימחה גדלה לשמוע ולקרוא את התגובה שלך שיהיה שבוע נפלא!
השבמחקאכן, נוגע ללב... ולחך
השבמחק.
הצילומים שלך מקסימים ויצירתיים, המתכונים מפתים, הידע שלך רחב ומדוייק והכתיבה שלך מדהימה!
השבמחקוואו! תודה רבה!
מחק