לדבלין הגעתי בקיץ (שלנו, זה גם הקיץ שלהם אבל אין שקר גדול מזה, קר שם פחד). ביליתי שם יום לבדי, ונהניתי מכל רגע. מי שעוקב, אולי זוכר, שבקיץ הגשמתי לי חלום ונסעתי לסדנת צילום מזון בצפון אירלנד, עליה ברברתי כאן וכאן, אולם לפני הסדנה, זכיתי לטייל בגפי בדבלין המקסימה.
יש משהו כל כך מיוחד ומסקרן בלטייל לבד, זה לא קורה אף פעם כשמטיילים בקבוצה או בזוג, היכולת להתבונן בכל דבר מסביב, ולקלוט דרך כל החושים, את נשמת המקום, בכל נשימה נספגת אוירה דרך כל נים ונים בגוף. כשמטיילים לבד ואין מי לדבר, לקשקש או לחלוק חוויות,כל החושים פשוט מתגייסים לקליטה. בלי טלפון, בלי אינטרנט בוריד. רק אני והמקום. אני מנסה לאמץ את זה גם בארץ. ללכת ברחוב כתיירת בוחנת ולספוג את היום, כאילו לא מדובר בסתם יום חולין וכאילו אני לא בדרך לעבודה. זה כך כך מסקרן, משחרר ועבורי אין יותר חופש מזה. מלהתפעל ממה שקורה מסביב כאילו זו פעם ראשונה. ובמקרה שלי בדבלין, זו אכן היתה. פעם ראשונה וקצרה, אבל קסומה, מעניינת ומכשפת. שוטטות בלי סיבה שהותירה אותי מאושרת. לא ראיתי מוזיאונים, לא ביקרתי ב"אתרי חובה". שוטטתי ברגל, הולכת לי לאיבוד עם מפה. קונה לי איזה גבט'ה אצל איזה איטלקי שמדריך אותי חזרה למלון, מחייכת לעולם.
באחד השיטוטים התיישבתי בבית קפה חמוד, במרכז טמפל בר, והוקסמתי מצילומי פורטרטים של אנשים מכל העולם שצולמו ב-30 שנים האחרונות על ידי צלם, בעל יד אחת, שבמקרה היה שם. לא רק שהוא נתן לי הדרכה קצרה על המצלמה, אלא שגיליתי שאת מסעו הצילומי הוא התחיל בישראל בשנת 1978, הוא התאהב בירושלים, וחזר ארצה כמה פעמים. נדהמתי לגלות שהוא היה כמה חודשים קודם בקוסקו שבפרו בדיוק באותם שלושה ימים שאני הייתי שם. צירוף מקרים מעניין, שגרם לי לחיוך ענק בלב. כמה הזדמנויות גלומות בעולם הזה... אני מרגישה שאני מאוהבת במקומות שלא ראיתי ומצפה בכיליון עיניים למקומות שעדיין לא הייתי בהם . ומוסר השכל אנקדוטי- לא כל האירים שונאים אותנו :)
כשחזרתי ארצה, נזכרתי שלא אכלתי בכלל פאי רועים אירי מסורתי. כדי לתקן את העוולה, ביקשתי מתכון לאחד כזה מקורי קאדן, השפית בבית הספר לבישול שאירח אותנו במהלך הסדנא בצפון אירלנד. קיבלתי מתכון נהדר, שעשיתי עליו מעט תיקונים (ספוילר- אני לא אוכלת בטן חזיר! אז.. המתכון עבר שיפוצים בתחום הבשר), ובסופו של דבר התקבלה תוצאה משמחת במיוחד. באותו ערב, היו לי אורחים שומרי כשרות ולכן המרתי את מצרכי הפירה למצרכים פרווה, ויצא מעולה. בכל מקרה, גם הגרסה החלבית מוגשת לכם כאן בהנאה.
פאי רועים
מצרכים ל-6 מנות (מומלץ בתבנית קרמיקה גבוהה בקוטר של 26 לפחות, או תבנית פאי גבוהה בקוטר 28)
לשכבת בשר
4 כפות שמן זית
1 בצל גדול קצוץ
1 בצל ירוק קצוץ
1 שן שום קלופה וקצוצה
2 גזרים שטופים קלופים וקצוצים
1 עלה סלרי חתוך
1 עלה דפנה
עלים מ-2-3 ענפי טימין
2 כפות פטרוזיליה טרייה קצוצה
600 גרם בקר טחון/טלה טחון
1 כף קמח
4 כפות קטשופ
2 כפות רוטב ווסטרשייר
מלח, פלפל שחור גרוס
לפירה
800 גרם תפוחי אדמה קלופים
50 גרם חמאה/ 4 כפות שמן זית (לגרסה פרווה)
150 מ"ל חלב/ ציר עוף (לגרסה פרווה)
1/2 כפית אגוז מוסקט
אופן הכנה
- מחממים שמן במחבת גדולה. מטגנים בצל ובצל ירוק עד להזהבה. מוסיפים שום ומערבבים 1-2 דקות.. מוסיפים סלרי, גזר, עלה דפנה ומערבבים 1-2 דקות. מעבירים לקערה גדולה ומניחים בצד.
- מוספים מעט שמן למחבת, מטגנים את הבשר הטחון עם טימין, כמה דקות עד שהוא משנה צבעו. להוסיף מלח, פלפל שחור וקמח. להוסיף רוטב ווסטרשייר וקטשופ ולערבב יחד מספר דקות.
- תוסיפו את הירקות לבשר, תנמיכו את האש, ותבשלו כ-15 דקות תוך ערבוב מידי פעם.
- בינתיים מכינים את הפירה: קולפים תפוחי אדמה. חותכים לריבועים. מכניסים לסיר ומכסים במים. מביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומבשלים את תפוחי האדמה עד לריכוך בסיר מלא מים כ-15 דקות.
- לחלופין, מכניסים תפוחי אדמה שלמים לא קלופים לשקית ניילון של סופר. קושרים את השקית, מכניסים למיקרו ל-10 דקות. מוציאים ובודקים את הם מוכנים. אם לא, חוזרים על הפעולה לעוד 5 דקות על פעם עד לריכוך. ברור שפחות בריא, אבל זריז.
- כשתפוחי האדמה רכים, מועכים אותם במזלג, מוסיפים חלב או ציר וחמאה או שמן ואגוז מוסקט. מערבבים היטב. מתבלים היטב במלח ופלפל שחור.
- מרכיבים את הפאי: מסדרים את שכבת הבשר בתבנית פאי . מעליה מורחים את הפירה.
- מכניסים לתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות למשך כ-30 דקות עד שתפוחי האדמה מקבלים שכבת קרסט מסביב והרוטב מבעבע מבין תפוחי האדמה.
- מחלקים לצלחות ואוכלים חם ומיד.
